<h1>רבינו ירוחם נ"י ח"א</h1>
<h2>דף כד.</h2>
בפורים אומר על הנסים בהודאה בתפלה ואם טעה אין מחזירין אותו זה פשוט בתוס' דכל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בהודא' ואם לא אמר אין מחזירין אותו. ואין אומרים בהם קדושה על הכוס וכן מוכח בשבת וכן בברכת המזון אומר על הנסים בנודה לך כדמוכח בשבת וכן כתבו שם התוספות. ואם טעה ולא אמר על הנסים בתפלה או בברכת המזון שאין מחזירין אותו, אם סיים הברכה ונזכר קודם שפתח הברכה האחרת נחלקו בו הפוסקים יש מי שכתב שאף על פי שלא פתח בברכה אחרת כיון שסיים אותה ברכה שאין לו לחזור ואם חזר הוי ברכה לבטלה והר' אלחנן כתב שחוזר כל זמן שלא פתח בברכה אחרת ור"י ראה לרבי' תם שחזר לאחר מודים בדבר שאם לא אמר אין מחזירין אותו ותמה הרא"ש וכתב דלא מסתברא כלל דכל היכא דאם עקר רגליו אינו חוזר לראש גם אם סיים הברכה אינו חוזר לעבודה ואיפשר שהוא היה מפרש אין מחזירין אותו אינו חייב לחזור אבל אם רצה לחזור יחזור. ומי' גם זה יתכן אם סיים תפלתו שיוכל לחזור לראש דלא גרע מתפלת נדבה אבל באמצע התפלה כיון דאינו מחוייב לחזור נראה לי דהוי הפסק אם הוא חוזר ע"כ.
